<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער ט"ז</h1>
<h2>דף כא.</h2>
סתירת מעשה המקח והממכר אע"פ שכבר נשלם לגמרי שזה החזיק בקרקע וזה קבל המעות. תדע כי בד' דרכים אתה מוצא שאע"פ שנשלם הממכר בין המוכר והלוקח כתקנו וכמשפטו כגון שזה החזיק בקרקעו של זה וזה נתן מעותיו לזה ולא נשתייר ביניהם דבר אעפ"כ יכולים לחזור זה בזה. שני הדרכים א' מהם שמוכר יכול לחזור בלוקח, והשנית מהם שלוקח יכול לחזור במוכר. הדרך הא' שמוכר יכול לחזור בלוקח כגון שבשעת מכירת החפץ אמר בפני עדים על דעת כך וכך אני מוכר ואח"כ אירע לו דבר ולא נתקן לו או שלא נצרך לו אותו דבר ומביא ראיה בעדות ברורה שכך אמר בשעת מכירת החפץ דכיון שאמר לדעת כך וכך אני מוכר הרי זה הדין כאלו התנה בתנאי מבואר דהתם ודאי יכול המוכר לסתור הממכר ויטול קרקעו מן הלוקח ויחזיר מעותיו כיון שהתנה בשעת המכר שהיה ממכרו לשום חפץ פלוני דכיון שלא נתקן אותו דהתם ראוי להחזיר כדגר' [כתובות צ"ז ע"א] אבעי להו זבין ולא אצטריכו ליה זוזי הדרי זביני או לא ת"ש דההיא בצורתא דהואי בנהרדעא זבינו כו"ע אפדנייהו אדעת דחטי לסוף אתו חטי לנהרדעא אר"נ הדרי זוזי למריהו והדרי אפדני למריהו. אבל אם לא פירש בפי' ולא אמר לשם כך וכך אני מוכר אע"פ שמתוך מעשיו נכר אדעתא דאותו חפץ מכר אין לו הועלה בכך ואינו יכול לחזור כדגר' [קידושין מ"ט ע"ב] ההוא גברא דזבין נכסי' אדעתא למיסק לארעא דישראל בעידנא דזבין לא אמר לסוף לא סליק אתא לקמיה דרבא א"ל הוו דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים. ומה שאנו אומרים ולא נתקן לו החפץ לשום מה שמכר כגון שלא נתקן לו שיגיע לאותו חפץ כלל אבל אם הגיע לחפץ ולא הגיע החפץ במה שצריך להיות לו אינו יכול לחזור מאחר שהגיע לחפץ כדגר' [שם נ' ע"א] ההוא גברא דזבין נכסים אדעתא למיסק לארעא דישראל סליק ולא אתדר ביה אמר רבא כל דמזבין אדעתא למידר מזבין והא לא אתדר ליה איכא דאמרי אמר רבא כל דמזבין אדעתא למיסק הוא מזבין והא סליק ליה והלכתא כלישנא בתרא דרבא. ובזה הדרך שפי' כגון שלא שהא עד שאירע שם אונס כגון שאמר בשעת מכירת החפץ על דעת כך וכך אני מוכר והוא לאחר שמכר שהא בעצמו ולא בקש אותו מיד כגון שנתרשל בדבר ושהא בעצמו עד שאירע אונס בדבר שוב אינו יכול לחזור מאחר שאלו רצה לעשות מיד היה מוצאו מדההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י לסוף לא סליק א"ר אשי אמרינן זיל סליק איכא דאמרי אר"א אמרינן ליה אי בעית סלקא מאי בינייהו א"ב דאתיליד אונסא באורחא אדעתא דלישנא קמא דאמרינן קום סליק הכא כיון דלא מצינא למימר ליה הכי מצי הדר ביה, אדעתא דלישנא בתרא דאמר אי בעית סלקא קודם דאתיליד אונסא באורחא הא לא מצי הדר ביה והלכה כלישנא בתרא. הדרך הב' שהמוכר יכול לחזור בלוקח כגון ש"מ שמכר נכסיו דלאחר שהבריא אם אותם דמים הם מצויים בעינם ה"ז יכול לחזור בו ואם לאו אינו יכול לחזור בו כדגר' [ב"ב קמ"ט ע"א] אבעיא להו ש"מ שמכר כל נכסיו מהו זמנין אר"י אמר רב אם עמד חוזר וזמנין אר"י א"ר אם עמד אינו חוזר ולא פליגי הא דאיתניהו לזוזי בעיניהו הא דפרעינהו בחובו, והם שני הדרכים שפי' שיכול המוכר לחזור בלוקח ואע"פ שהיה הממכר תחלה כתקנו וכמשפטו כ"ש וכ"ש אם היה הממכר בתחלה ע"י אונס דאותו מכר אינו כלום לפי שלא היה כמשפטו.
ושני הדרכים שהלוקח יכול לחזור במוכר. הדרך הא' מי שלקח קרקע מחברו בין באחריות ובין שלא באחריות ורואה שם ערעור אם קודם שהחזיק בקרקע הלוקח הזה יכול לחזור בו מיד ואע"פ שנתן הדמים או שנכתב השטר ואע"פ שהערעור הזה אינו יודע אם יש לו דין בקרקע הזה אם לאו. אבל לאחר שהחזיק אינו יכול לחזור במקח עד שירד עם אותו ערער בדין ויטרפו אותו מידו ואח"כ יחזור על המוכר, ודין זה בין שלקחו באחריות בין שלקחו שלא באחריות כדגר' [כתובות צ"ב ע"א] אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליו עסקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דא"ל חיתא דקטרי סברת וקבלת ואיכא דאמרי אפילו באחריות נמי דא"ל אחוי טרפך ואשלם לך. ומשום הכי יפה עשה מי שראה להכריז על הקרקע בשעה שיבא ליד הלוקח אם יש מי שיערער עליו או אם יש חילוק עליו כדי שיוכל הלוקח לחזור בו ולא יקרא ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו כדגר' [שבועות ל"א ע"ב] ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו רב אמר זה הבא בהרשאה ושמואל אמר זה הלוקח שדה שיש עליו עסקין. והדרך השני שהלוקח יכול לחזור במוכר מי שלוקח סחורה מחברו ופי' בפי' בשעת המקח סחורה זו שאני לוקח למקום פלוני אני מוליכה כדי למכרה שם וקודם שיספיק להגיע לאותו מקום נתזלזלה אותה סחורה ושמע בדרך שהוזלה ה"ז יכול לחזור במוכר כדגר' [ב"ב צ"ח ע"א] אמר רבא האי מאן דמקבל חמרא דחבריה ואמר אזול ואזבנה אפרותא דבלשפט ואדמטי התם זל דינא הוא דמקבל ליה מיניה. וכמו כן אתה מוצא שהלוקח יכול לחזור במוכר שהלוקח שדה (מתנה) [מחבירו] ואומר ע"מ כן אני לוקח ממך שבאיזה מן הדרכים שהקרקע נקנה אקחנה ממך או בכסף או בשטר או בחזקה ונתן את הכסף ועדין לא נכתב השטר הרי הלוקח יכול לחזור בו כי הא [קידושין כ"ו ע"א] דרב אידי בר"א כי הוה זבין ארעא אמר אי בעינא בכספא אקני אי בעינא בשטרא אקני, אי בעינא בכספא אקני דאי בעי מוכר למהדר לא מצי הדר ביה ואי בעינא בשטר אקני דאי בעינא למהדר בי כל כמה דלא כתב שטרא דאמצי למהדר בי.
